<h1>ספר מצות זמניות הלכ' שבת</h1>
<h2>דף כג:</h2>
וצריך להשתדל בהדלקת נר שבת. ויזרז ויחפוז את אנשי ביתו שלא יתבושש ולא יתרשלו בזה. כמו שאמרו במשנה, צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה עישרתן עירבתן הדליקו את הנר. וסמכו זה על וידעת כי שלום אהלך אמרו זה הדלקת נר שבת. והפליגו בזה עד שאמרו, מי שאין לו בע"ש אלא פשוט אחד, יותר ראוי לו שיקנה בו שמן להדליק בו נר שבת משיקנה בו יין לקידוש. [וזהו] אמרו קידוש היום ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. ומזה הטעם חייבו הגאונים לברך על הדלקתו להדליק נר של שבת וכן אמרו הרגיל בנר שבת הויין ליה בנים ת"ח מדה כנגד מדה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. רב הונא הוה רגיל דחליף אפיתחא דבי אבין נגרא חזא דהוו רגילי בשרגא אמר גברי רברבי נפקי מהכא נפקי מינייהו רב חייא בר אבין ורב אידי בר אבין. והזמן המובחר להדלקתו קרוב להערב שמש. למה שאמרו [ל"ה ע"ב], אמר להו רבא לבני מחוזא אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אקדימו [אד]שמשא בריש דיקלי אדליקו שרגא ביום המעונן חזו לתרנגולי אימת עיילי בקינייהו. והמשובח מהשמנים להדלקת נר שבת הוא שמן זית כרבי טרפון [כ"ד ע"ב], אע"פ שחכמים מתירים בכל השמנים האמורים במשנה והלכה כדבריהם. והמובחר לפתילות הוא הפשתים, לאומרם בירושלמי א"ר שמואל בר רב יצחק כתיב להעלות נר תמיד אין לך שמעלה שלהבת כמו פשתים. וגם עוד יפה לפתילות מפני שהוא מושך השמן.
<h2>דף כד:</h2>
אח"כ יתחיל ש"ץ ברכת אחת מעין שבע והיא מגן אבות בדברו. וכתב רב עמרם הטעם אשר בגללו תקנו הראשונים אותה ברכה, תקינו רבנן מעין שבע משום סכנה, [דבי] שימשי שכיחי מזיקין דילמא איכא דעייל ולא מצלי ועד דלא מצלי נפיק ציבורא ופייש הוא ומסתכן. ותקינו רבנן דמתחרי צבורא אחר תפלה כי היכי דגמר צלותא ונפיק בהדי ציבורא. וכתב עוד ומקדשין על היין בבית הכנסת להוציא רבים ידי חובתם. ואחר הקידוש יאמר פרק במה מדליקין, מפני שיש בו הלכות הדלקת הנרות ויאמר עליו קדיש דרבנן.
<h2>דף לד.</h2>
וצריך להשתדל בהדלקת נר שבת. ויזרז ויחפוז את אנשי ביתו שלא יתבושש ולא יתרשלו בזה. כמו שאמרו במשנה, צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה עישרתן עירבתן הדליקו את הנר. וסמכו זה על וידעת כי שלום אהלך אמרו זה הדלקת נר שבת. והפליגו בזה עד שאמרו, מי שאין לו בע"ש אלא פשוט אחד, יותר ראוי לו שיקנה בו שמן להדליק בו נר שבת משיקנה בו יין לקידוש. [וזהו] אמרו קידוש היום ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. ומזה הטעם חייבו הגאונים לברך על הדלקתו להדליק נר של שבת וכן אמרו הרגיל בנר שבת הויין ליה בנים ת"ח מדה כנגד מדה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. רב הונא הוה רגיל דחליף אפיתחא דבי אבין נגרא חזא דהוו רגילי בשרגא אמר גברי רברבי נפקי מהכא נפקי מינייהו רב חייא בר אבין ורב אידי בר אבין. והזמן המובחר להדלקתו קרוב להערב שמש. למה שאמרו [ל"ה ע"ב], אמר להו רבא לבני מחוזא אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אקדימו [אד]שמשא בריש דיקלי אדליקו שרגא ביום המעונן חזו לתרנגולי אימת עיילי בקינייהו. והמשובח מהשמנים להדלקת נר שבת הוא שמן זית כרבי טרפון [כ"ד ע"ב], אע"פ שחכמים מתירים בכל השמנים האמורים במשנה והלכה כדבריהם. והמובחר לפתילות הוא הפשתים, לאומרם בירושלמי א"ר שמואל בר רב יצחק כתיב להעלות נר תמיד אין לך שמעלה שלהבת כמו פשתים. וגם עוד יפה לפתילות מפני שהוא מושך השמן.
<h2>דף קיג.</h2>
וצריך להתיפות בבגדים החמודות בשבת, כדכתיב ולקדוש י"י מכובד כי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותא. וזו לשני דברים, האחד יען אשר הוא יום עבודה וצריך להכין את עצמו כמי שנכנס לפני המלך, או כחתן שמתפאר אצל הכלה. והשני מפני שכשילבשם המאמין יהא מראה עצמו בהפך תבנית החול ויזהר מעשות מלאכה בהם ומזה הטעם אמרו שלא יהא עטיפתך של שבת כעטיפתך של חול מעשות דרכך שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך של חול. ועוד כי בזה הגלות מה שנרויח הוא לזולתינו, כי הוא מזומן לקחתו (לנו) [ממנו]. ובהוצאת עונג שבת נרויח עולם הזה ועולם הבא. והבא כשתהיה לשם שמים. וצריך ללכת בשבת לבית המדרש, לשבת לפני החכמים לשמוע מהם ד"ת כדכתיב מדוע את הולכת אליו לא חדש ולא שבת, מכלל דחדש ושבת בעי למיזל. ואמרו בירושלמי [פט"ו ה"ג] לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לשמוע בהם ד"ת. ואמרו ממצוא חפצך, חפצך אסורים חפצי שמים מותרים ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, דבור אסור הרהור מותר.
<h2>דף קיז:</h2>
וצריך להשים לחם על השלחן בזמן הקידוש ולכסותו במפה. וחייב לחתוך המוציא על שתי הלחם זכר למן שנאמר בו לחם משנה.
<h2>דף קיח.</h2>
ומן מצות עונג שבת חייב המאמין לאכול בו שלש סעודות, ויש לו על זה שכר גדול, למה שאמרו אריב"ל משום ב"ק כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורענויות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. וצריך שתהיה הסעודה השניה קודם חצות היום, לאומרם בתלמוד תעניות ירושלמי [פ"ג ה"י], ר' אבא ור' אחא בשם ר' יוסי [אמרו] אסור להתענות עד שש שעות בשבת.
ובימים הקצרים, או מי שהוא איצמכותו חלושה ולא יסבול סעודה שלישית, יפסיק הסעודה הקבועה בחצי ויפרוס המפה ויברך ברכת המזון, אחר כך יטול ידיו. ויברך המוציא וישלים סעודתו, ויהיה לו כסעודה שלישית, ויברך ברכת המזון שנית. ואמרו א"ר יוחנן משום ר' יוסי כל המתענג את השבת נותנים לו נחלה בלא מצרים שנאמר אז תתענג על י"י והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך. וכתיב והתענג על י"י ויתן לך משאלות לבך, עונג זה איני יודע מה הוא, כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת. במה מענגה אמר רב יהודה משמיה דרב בדגים קטנים. ואפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הוי עונג. והזהר שלא תבזה בשכר המאכלים המעונגים את השבת כשתעשה בכונה שלימה וטובה ומחשבה זכה בגלל טוב אמונתך בשבת. כי בזה תתרצה אל אדוניך יותר מהיותך עובד אותו במונעך מלאכול בימי הצומות.
<h2>דף קיח:</h2>
וצריך למהר בתפלת מנחה של ע"ש בחריצות וחדוה להקביל ביאת השבת בעתו, ויראה אהבתו בו, כמו שצריך לאחר תפלת ערבית במוצאי שבת כדי שלא ידמה שנחשב עלינו כמשוי, כאומרם א"ר יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא ומוציאי שבת בציפורי. ואין בה נפילת אפים. ויתחיל ש"ץ והוא רחום וברכו וק"ש בברכותיה ויאמר אחר שומר את עמו ישראל לעד אמן ושמרו בני ישראל את השבת. ויחתום המלך בכבודו. ולא יאמר ברוך י"י לעולם אמן ואמן. והטעם לזה מפני שהיא ברכה נוספת, אינה בעיקר המשנה, כי אין העיקר אלא שתים לפניה ושתים לאחריה. וזהו אומרם [ברכות י"א ע"א], בערבית מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. והראשונים תקנו אותן הפסוקים ללילי החול בלבד, [אבל] לא שבת כדי שלא תארך התפלה ואפשר שתכבה נרו ולא יאכל ויאבד עונג שבת. ועוד כי אותם הפסוקים תקנום אחר ברכות שמע מפני שיש בה שבחות ותהלות לאל יתברך ושאלת צרכיו של אדם כנגד שמונה עשרה, ומפני שאסור לאדם לשאול צרכיו בשבת הניחום. ומתפללים שבע ברכות, אבות וגבורות וקדושת השם ואתה קידשת ורצה ומודים ושים שלום. ואע"פ שאמרו תפלת ערבית רשות, עכ"ז מי שלא התפלל תפלת החול, חייב לחזור בשבת ולהתפלל תפלת שבת, אחר שקבלו על עצמם כל בני אדם חיוב תפלת שבת.
<h2>דף קיט.</h2>
וחייב אדם להזדרז ולהחיש להכין מה שצריך לעונג שבת. וזה אמרם אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו, לאלתר משמע. רבי חנינא מעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא ר' ינאי אמר בואי כלה. ופירוש אפניא דמעלי שבתא, ליל יום ששי. ר' אבא הוה זבין בתליסר איסתירי בישרא מתליסר טבחי ומשלם להו אצינורא דדשא ואמר אשוור הייא אשוור הייא, ר"ל מהרו להכינו. ר' אבא הוה יתיב אתכתקא דשאגא ושייף נורא רב ספרא מחריך רישא רבא מלח שיבוטא רב הונא מדליק שרגא רב פפא גדיל פתילתא רב חסדא פרים סילקא רבה ורב יוסף מצלחי ציבי. ואל תחשוב כי אותם האנשים היו דחוקי השעה ושהצריכם ההכרח לעשות צרכי השבת בידיהם. אבל הם היו מגדולי ישראל עשירים גדולים ולהם עבדים ושפחות עושים כל זה אך היו משתוקקים ברוב חיבה להתעסק הם עצמם במצות עונג שבת לרוממו, ומראים עצמם כעבד הנרצע העומד לפני אדוניו. כי קיום המצות האדם בעצמו הוא משובח מאד מקיומו ע"י שליח. כמו שאמרו בפרק האיש מקדש [קדושין מ"א ע"א].
<h2>דף קיט:</h2>
ותיקון תפלת יום שבת כמו שאסדרם אח"כ בעזר השם. והטעם להוסיף בזמירות, כדי להאריך התפלה ויהיה ניכר השבת מן החול, לקיים "ביני ובין ב"י אות היא לעולם". ותקנו תוספת הזמירות קודם ברוך שאמר, כדי שלא להאריך, פן יבא להפסיק בהם. זולתי מזמור שיר ליום השבת שהוא מיוחד לשבת. וזה בגלל מה שתקנו ברכות לפסוקי דזמרא של חול לפניהם ולאחריהם. ותיקנו לנו הראשונים ז"ל ארבע תפלות לשבת שונות, ולא הסתפקו באחת כמו שעשו במועדים. אמנם "אתה קידשת" של ערבית כוללת ענין שבת בראשית. ו"ישמח משה" של שחרית כולל מתן תורת השבת. ו"למשה צוית" של מוסף כולל הקרבן. ו"אתה אחד" של מנחה כולל ענין העולם הבא שכולו מנוחה ושבת של ימות המשיח. ומי ששכח השבת והתחיל תפלת החול (יתחיל) [ישלים] הברכה שהוא אומר כשזכר לשבת ואז יחזור לתפלת השבת אלא בתפלת מוסף, שיש לו להפסיק הברכה במקום שזכר ויחזור לתפלת שבת.
